View Larger Map

חיי סבתא רנה

נולדתי ב- 21 לאוגוסט 1945, בירושלים, בביה"ח הדסה - הר הצופים.
רנטה, בלועזית זה תחייה, נולד מחדש. על אף שנולדתי בארץ, ניתן לי שם ראשון כשם לועזי. אני נולדתי מיד לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה. שמי השני הוא שלומית, על שם סבי, ששמו היה שלמה.
משמעות שם המשפחה קודלר, מצד אבי, הוא עיירה בפולניה ששמה היה דוקלר. השם מצד אמי היה רוכטר שזה שופט, כנראה מישהו מהמשפחה פעם היה שופט.
בשנת 1956, כמה חודשים לפני מבצע סיני, שהייתי בת 10 וחצי נסעתי עם משפחתי לשוויץ לשליחות מטעם הסוכנות היהודית, שליחות של אבי.
אני הרגשתי שממש תולשים אותי מהחברה הישראלית ומאוד לא רציתי לנסוע. עברנו לגור במקום אחד היפים בעולם, אבל אני כל השנים רציתי לחזור הביתה, לארץ ישראל. שהינו בשוויץ 3 וחצי שנים ונאלצתי ללמוד צרפתית, גרמנית ולטינית.
את בת - המצווה שלי חגגתי בשוויץ. הייתה לי בת מצווה מאוד צנועה, כמתנת בת - מצווה קיבלתי טיול ללונדון לשישה שבועות.
אבי ואמי התנדבו לצבא הבריטי לפני קום המדינה והם היו בחיל הים, אמא שלי שרתה בקהיר ואבי הוצב בצריפין. לימים הם השתחררו מהצבא הבריטי, הם עברו לגור בירושלים ואבי שירת בהגנה. הוא לימד בחשאי הפעלת אקדחים ורובים. הוא התקבל לעבודה בסוכנות היהודית של ארץ ישראל, בה עסק במשך 32 שנה בקליטת עלייה - התיישבות, הבאת עולים ארצה וניהל את מחלקת הביטוח הימי של קבוצת העולים החדשים. בין לבין הוא גם היה הנציג של מדינת ישראל באומות המאוחדות בז'נבה במסגרת עבודה והתיישבות.
כאשר התגייסתי לנחל בגיל 18 והוצבתי בקיבוץ נחל - עוז, התנדבתי לעבוד בלול ובמשך השנה ששהיתי שם ניתנה לי ההזדמנות המחוננת בחיי לראות ולבחון מהצד את ההתנהלות של חברי המשק אחד כלפי השני וביחס למוסר העבודה שלהם. נוכחתי סופית לדעת שאני לא רוצה חיים כאלו, אל אף שבכל שנות נעורי רציתי להיות חברת קיבוץ.
הכרתי את בן זוגי בזמן שהותי בנחל עוז, הוא היה אחר, יותר עירוני. הוא קרא שירה והיסטוריה. הוא כמובן היה גם בחור נאה. נהינו חברים ובשלב מסוים, מאוד מהר החלטנו שאנו רוצים להתחתן ואת משפחתנו נקים מחוץ לקיבוץ.
בבית שרתה אוירה מאד משפחתית חמה ואוהבת. הורי ניהלו בית מאד צנוע ועל אף שאבי היה שנים מפרנס יחיד והיה שכיר מעולם לא הרגשנו מחסור. בתקופת ה"צנע" בתחילת שנות החמישים כשיכולנו לרכוש מזון בסיסי בהקצבה בלבד גם אז לא חשנו מחסור. הורי מעולם לא קנו מוצרים ב"שוק השחור" שפרח באותה תקופה. אבי מעולם לא הסכים לנצל את מעמדו ב"סוכנות היהודית" או מפלגה כדי לקבל או לרכוש קרקעות או נדל"ן במחיר מאד צנוע כפי שרבים מהאזרחים עשו אז. הסתפקנו במה שהיה ודברים יקרים לא נרכשו. כילדים קבלנו מתנות רק לימי הולדת ולחגים קבלנו בגדים או נעלים חדשות. אני זוכרת שתפוחי עץ או גבינה צהובה לא נכנסו הביתה כי הם היו יקרים מדי. יחד עם זאת לא הייתה בבית אויר של חסר. קבלנו חבילות עם בגדים משומשים מהמשפחה בארצות הברית ואותם לבשנו. אבי היה מעט בבית מאחר והיה מאוד עסוק בתפקידו כמנהל מחנה עולים בפרדס חנה ומאוחר יותר אחראי על "מעברות" לסוגיהם , על הקליטה וההתיישבות בארץ. לכן אמי הייתה זו שחינכה אותנו ודאגה ליומיום שלנו. הורי דיברו אתי ועם אחותי עברית ובניהם דברו גרמנית. כך שעוד בילדותי הבנתי ודיברתי שתי שפות.
בגיל 4 עם לכתי לגן ציבורי סירבתי בתוקף לדבר יותר גרמנית בבית. ומאז דיברו איתי רק עברית. בגלל שאמי גדלה בצעירותה בגרמניה ובאה ממשפחה יהודית מאד אצילה ואמידה, אחותי ואני קבלנו חינוך מוקפד מצד אחד וידע רחב מצד שני. מגיל צעיר מאד הכרנו את כל מנהגי השולחן של אירופה המערבית ובהתאם היינו חייבים לנהוג גם עם על השולחן היו רק לחם שחור, ירקות וגבינה לבנה. אמא לימדה אותי להכיר מלחינים מפורסמים ושמעתי סיפורים שמלווים בתמונות של ציירים מתקופות שונות. בגיל 6 רשמו אותי ללימודי בלט וריקודים ואכן עשיתי זאת במשך 3 שנים עד שנסענו לארצות הברית למשך שנה כמעט. בגיל 11 קבלתי אקורדיון ולמדתי לנגן במשך שלש שנים.
למדתי בכמה בתי ספר :
כתה א' עד ג' – בית ספר ממלכתי עמישב ברמת גן .
כתה ד' - בבית ספר ציבורי בארצות הברית שם למדתי באנגלית (1954).
כתה ה' - שוב בבית ספר עמישב ברמת גן (1955) כתות ו' עד ח' - בבתי ספר יסודי ותיכות בג'נבה שבשוויץ שם למדתי בצרפתית , גרמנית ולטינית (1956 - 1959). כתות ט' עד י"ב - "תיכון כל ישראל חברים" (אליאנס) שברמת אביב ושם גרנו (1960 - 1963).
בארץ הייתי חברה בתנועת הנוער העובד והלכתי עם חולצה כחולה ושרוך אדום. בחו"ל הצטרפתי לשומר הצעיר והלכתי עם חולצה כחולה ושרוך לבן. חברי מהשומר הצעיר כשהתבגרו, עלו ארצה והצטרפו לקיבוצים כמו ברעם וניר דוד וגבולות.